מה עושים עם שחיקה?
מה עושים עם שחיקה?
לפני שנתיים קמתי כל בוקר עם חיוך וחדוות עבודה מטורפת. העיניים שלי נצצו בכל פעם שנכנסתי בשערי בית ספר והאנרגיות שלי היו בשמיים.
השנה פתחתי את ספטמבר עם רגשות מעורבים. מצד אחד אני כלכך שמח ומתרגש ומוכיר תודה על הזכות ללמד ולהיות שם עבור התלמידים שלי ומצד שני פתאום אני כבר לא בשיא, התרגלתי לתלמידים, התרגלתי לשיעורים, והימים עוברים אבל דברים לא כלכך משתנים ואני? אני מרגיש שאני נשחק.
מעצבנת אותי המחשבה הזו שאני רון שמרצה ומדבר בלי סוף על מוטיבציה וכמה העשייה החינוכית חשובה מרגיש שחוק אחרי 4 שנים בהוראה. ואתם יודעים מה?
נדמה לי שזה חלק מהדרך ומה שעשיתי ביום שישי האחרון היה להבין שזה בסדר ושזה גם לא חייב להיות ככה. אפשר לבחור אחרת. אומנם עבר עלי שבוע ארוך והדבר האחרון שבא לי זה להעביר שיעור ולהיות אחראי על 30 ילדים אבל אני לא חייב להרגיש כאילו זו מעמסה. זאת לא חייבת להיות ברירת המחדל שלי.
אז דיברתי עם עצמי למשך כמה דקות והחלטתי שהיום אני שמח. לא משנה מה (וקרו כמה מקרים מעצבנים…) אני לא נותן לזה להשפיע עלי. אז השתעשעתי קצת עם התלמידים, שברתי שיגרה, עשיתי קריוקי לכל הבית ספר בהפסקה וחייכתי, צחקתי ופשוט נהנתי מהשהות שלי בכיתה.
באותה מידה זה היה יכל להיות היום הכי גרוע בשבוע (גם בשבילי וגם בשביל התלמידים) אבל בחרתי שלא. כי למה כן?
ונסיים עם משפט לסיום, מוטיבציה היא כמו מקלחת. פעם בחודש זה לא מספיק.
רון נחשון (Ron Nachshon) — מדריך בבית ספר, פועל לשינוי מערכת החינוך
השאלה בסרטון · Question in this video
צפו בסרטון ב-Emunify · Watch on Emunify